טרנדים מאוסים משנות ה-90

כהרגלנו בקודש, נסקור גם השבוע טרנדים שאומצו על ידי נערות תמימות וסרות טעם בשנות ה-90 העליזות; והפעם - נגעי מחנות הקיץ

כל חניכה לשעבר בבני עקיבא, ואפילו אלו שלא בילו את מרבית שנות ההתבגרות בהכנת קוצ'קוצ'ים וצביעת חדרים בחודש ארגון, מכירה את ההתרגשות המלווה את ההכנות למחנה הקיץ. באותו יום גורלי שלפני המחנה, דוחפת כל אחת מהחניכות (ולעיתים, רחמנא ליצלן, גם המדריכות) את מיטב מחלצותיה לתוך תיק "בת עמי" שירשה מאחותה הגדולה. מה הם אותם "מיטב מחלצותיה", אתם שואלים? ובכן, להלן סקירה לא ממצה של טרנדים לוהטים שנהגו אי שם במחנות הקיץ של סוף שנות התשעים ותחילת המילניום הנוכחי ואשר ליוו את התבגרותן של ילידות שנות ה-80 באשר הן.

שרוואל מתחת לחצאית – המתכון פשוט: לוקחים חצאית שכבר ראתה ימים טובים יותר כשנקנתה על ידי אמא בהיותה נערה בסמטאות שוק בצלאל, ומתחתיה מתנוסס לו ברוב גאווה שרוואל בהדפס פרחוני או, למרבה הזוועה, בהדפס גולגלות וסמלי "peace". אמנם, כיום מדובר במוצג אשר כל בחורה עם טעם, או לפחות עיניים, לא תיתפס מנקה איתו לפסח. לעומת זאת, אז היה מדובר בטרנד אופנתי ומשובב נפש, והמהדרות אף היו הולכות "רק במסלול" עם השרוואל לבדו, ללא הכיסוי המהוה בדמות החצאית.

השרוואל אמנם נטש אותנו, אולם הוחלף במהרה על ידי בני דודיו המזיקים לא פחות – מכנסי האלאדין, מכנסי החצאית ומכנסי הדייגים הידועים לשמצה. כל זאת כדי להוכיח לנו שטרנדים גרועים לא מתים – הם רק מתחלפים.

חולצת הקשירות –חולצת הקשירות, למי שזכרונה בוגד בה או שהדחיקה את הזוועה, הינה חולצת טריקו פשוטה, רצוי כזו עם הדפס של הסניף, המחוז, השבט וכיו"ב, אשר בתחתיתה נגזרה רצועות-רצועות, בדומה למודעות חיפוש העבודה כבייביסיטר, ואשר כל רצועה כזו לופפה ונקשרה סביב עצמה. מטופש? בהחלט.

מדובר בהמצאה שנחתה אלינו, ככל הנראה, מפרי מוחו הקודח של אחיה בן השלוש של אחת החניכות – ואשר למרות היותה מטופשת ובעיקר כעורה למדי – נחלה הצלחה מרובה (ואף מספרים על סניף אחד, מעבר לים, שם לא שמעו עדיין שהטרנד המאוס כבר חלף לו – ועד היום ניתן למצוא אמהות צעירות המתהלכות להן באותן חולצות מימי נערותן).

חצאיות ציפי – אולי הטרנד הסביר מבין המנויים לעיל – ובכל זאת, מפגע בפני עצמו. מדובר בחצאית מעטפת ארוכה ודו צדדית, אשר משני צידיה מתנפנפים להם כיסי ענק ואשר מטעמי צניעות נלבשת לרוב עם מכנסיים ארוכים וכעורים למדי, שככלל נרכשו אף הם באותה חנות ממש. כשלעצמן, ייתכן שחצאיות הציפי, חרף העובדה שאינן שימושיות במיוחד, אינן ההמצאה הגרועה ביותר בהיסטוריית מחנות הקיץ. הבעיה התעוררה בעיקר כשממרחק קילומטרים נראו בנות המחנה כשיבוט אנושי האחת של חברתה, שנאמר "אנחנו שתינו מאותו הכפר".

הטרנדים המובילים ביער עופר ושות', היוו אם כן אמירה אופנתית פורצת דרך ונועזת – ואולם היום, התבוננות בתמונות מאותם ימים מובילה בעיקר למיחושים בעיניים ולמצב תודעתי מעורער, הנע בין הדחקה מוחלטת להכחשה ("אני? עם שרוואל? מה פתאום!"). ניתן לסכם ולומר בפה מלא שהדבר הטוב ביותר שיצא מכלל הטרנדים הכעורים הללו הוא, ובכן – העובדה המעודדת שרובם כבר לא איתנו.